שופטי בית המשפט העליון כותבים על השואה בספר חדש "זיכרון ומשפט"
1 min read
קרדיט: pexels
ספר המאמרים החדש "זיכרון ומשפט" מציע לראשונה אסופה מגוונת של רשימות פרי עטם של שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, הנוגעות בנקודת המפגש הייחודית בין השואה והמשפט. הספר כולל 15 מאמרים, המשתרעים על פני המרחב שבין זיכרונות אישיים ומשפחתיים, דרך הליכים משפטיים וסוגיות בפסיקה וכלה בלקחים ותובנות. הספר הוא פרי שיתוף פעולה של הנהלת בתי המשפט, יד ושם ומרכז זלמן שזר.
השופטים המשתתפים בספר: עדנה ארבל, משה בייסקי ז"ל, גבריאל בך ז"ל, אהרון ברק, דפנה ברק-ארז, יורם דנציגר, ניל הנדל, אסתר חיות, צבי טל ז"ל, חנן מלצר, מרים נאור ז"ל, נעם סולברג, אליקים רובינשטיין, אליעזר ריבלין, מאיר שמגר ז"ל. הספר נערך על ידי העיתונאי וחוקר השואה איתמר לוין, שגם יזם את פרסומו, השופט בדימוס פרופ' אליקים רובינשטיין וההיסטוריון פרופ' רוני שטאובר.
מתוך המבוא לספר מאת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות: "כאנשי משפט למדנו מן השואה שלמרבה הצער אפשר לרתום את החוק ואת המשפט לשירות הרוע ולהניע באמצעותם ובחסותם מפעל מפלצתי מאורגן של רצח עם. מנגד יש לזכור שלאחר מלחמת העולם השנייה היה המשפט אחד מתחומי הדעת הראשונים שבאמצעותם חיפשו דרכים להפיק לקחים ממה שאירע. אני תקווה שקובץ מאמרים זה ירים תרומה, ולו צנועה, לספרות העיון העוסקת במפגש המרתק והחשוב בין שואה למשפט, וישמש לכל המעיין בו מקור ידע ועניין".
במאמרה בספר, "מי מגן על הפרט", כותבת הנשיאה חיות: "העיגון החוקתי של הזכות לכבוד אינו מספק בהכרח ערובה מוחלטת לקיומה של הגנה על כבוד האדם מפני פגיעה ורמיסה. משטר טוטליטרי יכול מבחינת המדינה לנהוג בהתאם לחוקת המדינה ולחוקיה, אבל הלכה למעשה ובאופן מהותי, לפגוע בעיקרון שלטון החוק ולרמוס ברגל גסה זכויות יסוד של הפרט, ובהן כבוד האדם. דומה שהמקרה של המשטר הנאצי בגרמניה – אשר מבחינה רשמית לפחות, לא סתר את יסודותיה המשפטיים של חוקת ויימאר משנת 1919 – מדגים היטב תובנה זו".
"…אחד הלקחים האוניברסליים שראוי ללמוד מהאירועים ההיסטוריים שתוארו במאמר זה הוא שהעצמאות השיפוטית ואי-התלות של השופטים ברמה המוסדית וברמה האישית הן הערובות החשובות ביותר לכך שתישאר בידי הפרט הכתובת לפנות אליה לשם הגנה על זכויותיו. ההגנה על עקרון העצמאות ואי-התלות של השופטים היא על כן מאבני היסוד של כל משטר דמוקרטי, ועליהן יש לשמור מכל משמר".
הנשיא בדימוס אהרון ברק כותב במאמרו, "השואה בהיבט אישי ולאומי": "אני אוד מוצל מאש, אשר רוח האדם נפחה בו חיים. אלה חיים של קוממיות ועצמאות במדינתנו. אלה חיים של חירות ושל הכרה בכבודו של כל אדם. אלה חיים משותפים בחברה פלורליסטית. אלה חיים השואפים להגשים את הצדק ולקיים את שלטון המשפט. אלה חיים של סובלנות – סובלנות למעשי האחר ולדעותיו. זו לעיתים גם סובלנות כלפי חוסר הסובלנות. הפרט למען הכלל; הכלל למען הפרט. הנלמד מלקחי השואה? הנגשים את המתבקש ממנה? הנכיר בייחודה של מדינתנו כמדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית? הנגן על ביטחון המדינה ועל חירות הפרט? אינני יודע. אותי, השואה עשתה אופטימי. אם יכולנו לכל שעבר עלינו, נוכל גם לבעיותינו בעתיד. אני מאמין גדול בעתידה של המדינה ובעתיד חירותו של הפרט. אני משוכנע בכך שאם עמד בנו הכוח לעבור משואה לתקומה יעמוד בנו גם הכוח להביא שלום – שלום בינינו לבין שכנינו; שלום בינינו לבין עצמנו".
הספר ניתן לרכישה ברשתות הספרים, בחנויות הספרים ובאתרי יד ושם ומרכז זלמן שזר.
