הערכה פסיכיאטרית לבדיקת מסוגלות ההורה

למרות שבאופן טבעי, כל זוג יכול להחליט להביא ילדים לעולם, לא תמיד יש לבני הזוג (או לאחד מבני הזוג) את היכולת להיות דמות הורית מיטיבה ותומכת עבור הילדים שלהם. היכולת הזו נקראת גם מסוגלות הורית, והיא מהווה מדד שניתן לבדוק אותו באופן מקצועי.

למרות שמדובר בתחום אפור, שבו קיים ספקטרום רחב של התנהגויות שקשורות בגידול ילדים ובחינוך שלהם, לעתים נדרשת הערכה פסיכיאטרית לבדיקת מסוגלות הורית. הערכה זו נועדה לקבוע באופן מקצועי, האם ההורים, או אחד מהם, כשירים לעמוד בכל מה שקשור בגידול ילדים באופן מספק.

לתוצאות ההערכה הזו יכולות להיות השלכות משמעותיות מאוד, שיכולות להוביל גם להוצאה של הילד (או הילדים) מחזקת ההורים והעברה שלהם למסגרת משפחתית חליפית. מדובר בהליך בדיקה רגיש מאוד, שבדרך כלל מתבצע רק על ידי פסיכיאטרים שמתמחים בסוג זה של בדיקות. לתהליך זה מתלווים בדרך כלל גם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ולעתים גם קרימינולוגים. זאת כדי שתוצאות הבדיקה הזו תהיינה מורכבות משיקול דעת של צוות משולב, ולא תתבסס רק על החלטה של מומחה אחד.

מתי נדרשת הערכה פסיכיאטרית לבדיקת מסוגלות הורית

ישנן שתי סיטואציות עיקריות שבהן יכולה להידרש הערכה פסיכיאטרית לבדיקת מסוגלות הורית. המקרה הראשון מתרחש כאשר בני הזוג מצויים בתהליך של גירושין, ועולה חשד או שעולה טענה של אחד מבני הזוג, כי בן הזוג השני אינו כשיר להיות הורה ולכן יש לשלול ממנו זכויות של משמורת על הילדים. בדרך כלל, מדובר על מקרים בהם קיימת מחלוקת גדולה מאוד בין בני הזוג המתגרשים, ומדובר בתהליך טעון ביותר. כדי לאמת או להפריך את הטענה הזו, בית המשפט יכול לחייב את בני הזוג, או אחד מהם, לעבור הערכה שכזו.

המקרה השני מתרחש כאשר עולה חשד שההורים מזניחים באופן קשה את הילדים שלהם, ואף פוגעים בהם בצורה כזו או אחרת. במקרים כאלה, בית המשפט יכול להורות על בדיקת מסוגלות הורית, ובעקבות תוצאות הבדיקה להחליט האם להשאיר את הילדים במסגרת המשפחתית שלהם או להעביר אותם למשפחת אומנה או לאימוץ. מקרה כזה יכול להתעורר גם במהלך דיון על גירושין, אך במקרים רבים קורה בעקבות התערבות של גורמי הרווחה וחשד שעולה מצידם לגבי מצב שמחייב התערבות שכזו.

במקרים נדירים למדי קורה גם מצב שבו תינוק או ילד מגיעים לבית חולים עם פגיעות כלשהן, ועולה חשד כי הן נגרמו על ידי ההורים או אחד מהם. במקרה כזה, המשטרה יכולה להניע את התהליך שיבדוק את המסוגלות ההורית, וכן גורמי הרווחה המעורבים בתיק.

מבנה ההערכה

כל הערכה של כשירות הורית מורכבת מכמה שלבים. השלב הראשון הוא סקירה של חומרים קיימים של גורמי הרווחה או תסקירים משפטיים שמעידים על היכולת של ההורה הנבדק לדאוג לילדיו. יכולת זו מוגדרת כמסוגלות לספק מסגרת משפחתית יציבה ותומכת, הן במישור החומרי והן בהיבטים הרגשיים. לשם כך, יש צורך במבט כולל על ההתנהלות המשפחתית. לדוגמה, אם הילד רוצה ללמוד לנגן, ומבקש לשם כך למצוא חנות מוזיקה, ההערכה הפסיכיאטרית יכולה לנסות ולבדוק את התנהגות ההורים במקרה כזה ולהסיק מכך מסקנות על המסוגלות ההורית. במהלך ההערכה יכולים היבדק מספר רב של מקרים כאלה, שניתן לגזור מהם מהי ההתנהלות הכוללת בבית.

השלב השני הוא ביצוע הערכה פסיכולוגית למצבו הנפשי של הילד שבתמונה. נערכים לו מבדקים פסיכו-דיאגנוסטיים, כדי לנסות ולקבוע הם הוא סובל מהזנחה מצד מי מהוריו.

לאחר מכן, מבוצעת הערכה פסיכיאטרית לכל אחד מההורים בנפרד. הערכה זו כוללת בדיקה של מבנה האישיות של ההורה, מידת ההבנה שלו לגבי המשמעות של גידול ילדים, ובדיקת מאפיינים אישיותיים שיכולים להפריע ליכולת שלו לגדל ילדים.

מה עושים עם תוצאות ההערכה?

התהליך המורכב הזה, שכולל עבודה משולבת של מספר אנשי מקצוע, מסתכם בסופו של דבר בבחינה של הפסיכיאטר של כל חומרי הבדיקה והממצאים. הוא צריך לתת הערכה מנומקת ולהמליץ לבית המשפט כיצד לנהוג בכל מקרה. חוות הדעת תעיד האם יש עדיפות למשמורת של מי ההורים, מהן המגבלות של כל הורה ביכולת שלו לגדל את ילדיו, האם יש חשש שהילד נמצא בסכנה של פגיעה נפשית וכן האם יש עילה להוציא את הילד מחזקת שני הוריו, או אחד מהם. בית המשפט מקבל את ההערכה וצריך לקבל החלטה סופית בעניין.