באופן נדיר שני קברנים צבאיים הוכרו לאחרונה כנכי צה"ל

קברן צבאי ששימש גם כחזן התמוטט ולקה באירוע מוחי, לאחר שלאורך שבועיים רצופים ערך וטיפל בלא פחות מאשר 33 אזכרות בחלוף 11 חודשים לפרוץ מבצע 'צוק איתן'. לדברי פרקליטו, עוה"ד יואב אלמגור, יממה אחת בלבד לפני האירוע המוחי, הוא ערך אזכרות משעות הבוקר ועד לשעה 21:00.

לדברי עו"ד אלמגור, עבודת הקברן הצבאי אינה מצטמצמת לקבורה בלבד, אלא כוללת טיפול בגופה, לעיתים הגעה לזירת האירוע בו מצא החייל את מותו, ליווי המשפחה בזיהוי המת ובסידורי הלוויה, וכן בארגון מסע הלוויה, וארגון האזכרה לחלל.

היות ולא ניתן לדחות אזכרות ולוויות, והן נערכות כל עוד יש אור יום בחוץ – הפך חודש יוני 2015 לחודש מפרך במיוחד ובו השתתף הקברן בלמעלה מ-33 אזכרות צבאיות ולמעלה מ-20 לוויות, ולא ניתנה לו אפשרות אפילו לא להפסקת אוכל או שתיה. לדברי עו"ד אלמגור, הקברן הפך למבוקש בגלל יחסו החם למשפחות ובגלל קולו הערב כחזן – דבר שהכביד עוד יותר על הרגשתו ועל עומס העבודה בו היה נתון.

מתצהיר שמסר חברו לתפקיד במסגרת הבקשה להכיר בו כנכה צה"ל, נחשפים חייהם הקשים של הקברנים הצבאיים, לחץ העבודה המטורף, הסצנות הקשות מנשוא, ולעיתים גם אלימות המשפחות שלא מוצאות דרך לפרוק את כאבן. לדבריו, כאשר התבשר לו כי חברו לקה באירוע מוחי, הוא קישר זאת מיידית לאירועי האזכרה הרבים אותם נאלץ לערוך.

בעקבות האירוע המוחי אושפז הגבר, הורדם והונשם, ובהמשך הועבר למוסד שיקומי שבו הוא שוהה עד היום, כשהוא סובל מנכות נוירולוגית קשה.

חרף מצבו הקשה, והקישור הטבעי בין האירוע לעבודתו הצבאית, סירב משרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל, ועל כן נאלץ עו"ד אלמגור להגיש בשמו ערעור לבית משפט השלום ביושבו כערכאת ערעור על החלטות קצין התגמולים במשרד הביטחון.

לערעור צורפה חוות דעת מומחה בנוירולוגיה, שקבע כי יש לראות באירועי האזכרה הרבים שערך הקברן, רק יממה לפני שלקה באירוע המוחי, כאירוע חריג, ולקבוע קשר סיבתי בינו לבין האירוע המוחי. הצדדים הגיעו ביניהם להסדר, לפיו קצין התגמולים במשרד הביטחון יכיר חלקית בקשר בין שירותו של הקברן לאירוע המוחי בו לקה, שיעמוד על 70%, ובכך הכיר בו למעשה כנכה צה"ל הזכאי לתגמולים משמעותיים. ההסדר קיבל לאחרונה תוקף של פסק דין. לדברי עו"ד אלמגור, מדובר בהחלטה תקדימית, שכן, באופן מסורתי, מתכחש משרד הביטחון לאחריותו על אירועים מוחיים הנובעים כתוצאה מדחק.

לא מקרה יחיד

בצירוף מקרים נדיר, הסכים לאחרונה קצין התגמולים במשרד הביטחון להכיר גם בקברן נוסף כנכה צה"ל. לדברי עו"ד אלמגור, הקברן שירת לאורך 23 שנים בתפקידו, כאשר לפני כ-6 שנים החל לפתח תסמינים נפשיים, בהם נדודי שינה, סיוטים וחרדות.

בעדותו חשף הסוהר את המציאות הקשה אליה נחשפים קברנים צבאיים: "אין כל אפשרות לתאר בצורה מדודה ומפורטת כיצד מושפעת הנפש שלי, כמו של כל אדם שעומד לידי, בעת הצרחות של אמא שרואה את בנה המת… טיפלתי בכ-2000 חללים לאורך כמעט עשרים שנה, ואת כולם אני זוכר… לא אוכל להרשות לעצמי שלא לטפל בכל מקרה ומקרה כאילו היה הראשון, החשוב ביותר, הנורא ביותר. אם אגלוש קצת מתחת למאת האחוזים אני עלול לחבל בניסיון הקשה כל כך של המשפחה לנסות לקום ולתפקד. אני הוא זה שמאשש למשפחה שאכן ילדם נהרג, אכן אין חזרה מכך. נתקלתי באינספור מקרים שהמשפחה אמרה שהמודיע הצבאי שהגיע לביתם להודיע על המוות התקבל בהכחשה מוחלטת".

חלק מעבודתו של הקברן הצבאי, העיד התובע, הוא חלק הזיהוי המדעי – "ואולם חלק ממנו הוא גם אמצעי הזיהוי הרגשיים, וכאמור לחפצים יש ערך רגשי מאד גדול, אותו אני חווה כבר כשאני מגיע לזירה. איני יודע כשאני מגיע לזירה מהו חפץ שישכנע את המשפחה שאכן יקירם מת". על הלחץ של זיהוי מהיר ומקצועי, העיד, נוספת המעמסה הקשה שהמשפחה מלווה ונמצאת ברוחה כל העת בתוך המתקן.

לאורך השנים, כתב החייל בתצהירו, הוא חווה את העוצמה האדירה של החפצים שהותיר המת: "פעם הבינה אימא שבנה אכן מת כשמסרתי מה שהיה בכיסיו של המת, פעם הייתה סערת רגשות סביב השאלה האם טומנים את הגופה עם טבעת הנישואין… למעשה הייתי יכול לחזור על אלפיים פעמים שונות, אלפיים סערות רגשיות סביב אלפי חפצים".

"כשפרשתי הבנתי שאני מדבר גם על עצמי, דבר שלא עשיתי מעולם, הבנתי את עומק בור המצוקה הנפשית שבו אני שרוי", העיד. "אין לי כל אפשרות לדבר עם אף אדם על כך, והדבר לא נהוג כלל ובבחינת איסור מוחלט מבחינתי. כבוד המת אינו מאפשר לספר על מקרה כזה או אחר".

לדברי עו"ד אלמגור, כתוצאה ממצבו הנפשי נמנע הקברן ממפגשים חברתיים, וסבל מצב רוח ירוד ודכאוני. בבדיקות פסיכיאטריות אשר צורפו לתביעה, נקבע כי הוא סובל מהפרעה פוסט טראומטית עם הפרעת דיכאון, שתיהן בדרגה בינונית, והומלץ לו על טיפול תרופתי.

במקרה זה קיבל משרד הביטחון את התביעה באופן מיידי, וועדה רפואית אשר בדקה את הקברן קבעה לו נכות נפשית משמעותית בשל פגיעה פוסט טראומתית עקב ביצוע עבודתו הקשה.