שיפוצניק חויב להחזיר 3 מיליון ש"ח – אשתו, בכירה בבנק לאומי, זייפה עבורו מסמכי העברה
1 min read
עבודות בטון. אילוסטרציה. למצולם ולצילום אין קשר לנאמר. צילום: בקה טפרט
בפסק דין שניתן לפני כמה ימים (ביום 26/10/2020) על ידי השופטת חנה קיציס מבית המשפט המחוזי מרכז לוד, חוייב שיפוצניק לשלם כ-3 מיליוני ₪ לזוג שהזמין ממנו שיפוץ בביתו. במהלך ההליך התברר – אשת הנתבע, בחירה בבנק לאומי, זייפה לכאורה מסמך המאשר העברת תשלום לתובעים. עוד נקבע בפסק הדין, כי הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין.
תחילתה של פרשה בכתב תביעה שהגישו עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און לבית המשפט המחוזי מרכז, מטעמם של בני הזוג ענת ודוד לקנר, אשר הינם רואת חשבון ורופא.
כתב התביעה הוגש נגד בני זוג, קבלן שביצע עבודת שיפוץ בוילה של התובעים בכוכב יאיר ורעייתו, מנהלת בחירה בהנהלה של אחד הבנקים הגדולים בישראל.
בכתב התביעה טענו עורכי הדין בר-און וכהן, שהתובעים הזמינו מהנתבע עבודת תיקון גג הוילה של התובעים בכוכב יאיר. במהלך העבודה גבה הנתבע מהתובעים עוד ועוד כספים, בטענה שנדרשים תיקוני בטון דחופים בגג ובקירות הבית.
כשהתעוררה מחלוקת בין התובעים לנתבע זייף הנתבע מסמך, בעזרת אשתו הנתבעת, בו נכתב כאילו החזיר הנתבע לתובעים חלק נכבד מהכספים ששילמו לו. הנתבע הכחיש לחלוטין שהוא זה שביצע את עבודות הבטון בוילה של התובעים.
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און טענו, כי העבודה שביצע הנתבע בוילה הינה כושלת, יש לפרקה ולהחזיר מצב לקדמותו. בנוסף, על הנתבע להחזיר לתובעים את כל הכספים ששילמו לו.
בית המשפט קיבל את טענת התביעה וקבע, כי "העבודות שביצע הנתבע אינן תואמות להתחייבותו כלפי התובעים, ועל כן יש לבצען מחדש או להשיב מצב לקדמותו", וכן על הנתבע להשיב לתובעים את כל הכספים ששילמו לו.
כך, בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובעים את מלוא העלות הכרוכה בפירוק העבודה שביצע, והחזרת המצב לקדמותו. כמו כן חייב בית המשפט את הנתבע להחזיר לתובעים את כל הכספים שקיבל מהם.
בית המשפט אימץ את טענתם של עורכי הדין בר-און וכהן, לפיה המסמך שעליו החתים הנתבע את התובעת, כאילו החזיר לה הנתבע סכום של למעלה מחצי מיליון ₪, הינו מסמך מזוייף.
לבקשת הנתבע הוסיפה במסמך זה אשתו, הנתבעת, בכתב ידה, כאילו הוחזר לתובעים הסכום של למעלה מחצי מיליון ₪ במזומן. אלא שתוספת זו בכתב ידה של הנתבעת הינה זיוף, כלומר תוספת מאוחרת, שנוספה על ידי הנתבעת (עובדת בכירה בהנהלת בנק לאומי) רק אחרי שהתובעת חתמה על המסמך.
בפסיקתו ציין בית המשפט כי "התובעים טוענים, כי הזמנה זו זוייפה, כאשר בפני התובעת הוצג המשפט הראשון בהזמנה בלבד, והתוספת בדבר השבת הכספים הוספה למסמך במועד מאוחר.
התובעים מדגישים, כי מעולם לא הושבו להם הסכומים שנזכרים בחשבונית זו. הנתבעים מודים, כי זו ההזמנה היחידה שנכתבה על ידי הנתבעת, וכל יתר ההזמנות נכתבו על ידי התובעת… מצאתי לקבל את טענות התובעים…"
עוד טענו התובעים, כי הנתבע העמיס על גג ביתם בטון במשקל עשרות טונות, בטענה כי יש בכך צורך כדי לתקן ליקויים שמצא בוילה. אך הנתבע הכחיש לחלוטין את העובדה שהוא זה אשר ביצע את עבודות הבטון בביתם של התובעים, בשלב זה עורכי הדין בר-און וכהן נעזרו בחוקרת פרטית, אשר דובבה את אחד מעובדיו של הנתבע ב"כיסוי". העובד אישר שאכן הנתבע הוא זה שביצע את עבודות הבטון על גג ביתם של התובעים.
בית המשפט קיבל כאמת את דבריו של העובד כפי שהופיעו בסרט החקירה שהציגו עורכי הדין בבית המשפט. בית המשפט דחה את גירסת העובד כפי שהגיש לבית המשפט בתצהיר, בו טען כי אמר את הדברים לחוקרת הפרטית של עורכי הדין בר-און וכהן רק "מן הפה ולחוץ, במטרה לרכוש את אמונה של החוקרת הפרטית, ולקבל את העבודה שהציעה לו".
בית המשפט פסק: "משנמצא כי הנתבע כשל בביצוע העבודות עד כי אין מנוס אלא לפרק עבודות אלו מן היסוד, זכאים התובעים כי הכספים ששולמו לו יוחזרו להם במלואם".
בית המשפט הוסיף וקבע: "אומנם הנתבעת [כאמור, עובדת בכירה בהנהלת בנק לאומי, רעייתו של הנתבע] שותפה למעשה התרמית בעריכת הזמנה זו…", אבל קבע, שמאחר שתרמית זו לא גרמה לתובעים נזק נוסף אין הוא מחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובעים, אלא את הנתבע בלבד.
כאמור, חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובעים סך של כ- 3 מיליון ₪. בנוסף נקבע בפסק הדין, כי הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין.
