פסק דין: בעלת גן בגבעתיים תפצה הורים על שעובדותיה הסתירו את פציעת בתם הפעוטה בגן
1 min read
צילום: Unsplash
בפסק דין שהתקבל בימים אלה, חויבה בעלת גן לפצות הורים ב-60 אלף שקלים, עקב פציעת בתם הפעוטה בגן. את התביעה נגד בעלת הגן ומבטחתה הגישו בשם הקטינה עוה"ד דוד פייל ואיתן פרגו.
על פי כתב התביעה הגיעה הקטינה לגן מלווה באביה, לאחר חגי תשרי כשהיא שמחה וטובת לב. בעת שעזב אותה האב בגן החלה לבכות עקב קשיי ההסתגלות לגן.
כשהגיעה האם בשעות אחר הצהריים לאסוף את הילדה, מצאה אותה בוכה, מתקשה להזיז את ידה ולא מסוגלת כלל לאחוז בבקבוק או לשחק. האם מיהרה להתקשר לגן ושאלה מה אירע, אך נאמר לה שלא אירע דבר ושהכול בסדר.
לאור דברי הסייעות בגן, נתנה האם לבתה משככי כאבים, והייתה משוכנעת, לדבריה, כי נתפס לבתה שריר. למחרת, יום שישי, הביאה האם את בתה לגן, תוך שהיא מנחה את הצוות ליצור עמה קשר במידה ותהיה בעיה כלשהיא. ואכן זמן קצר לאחר שהשאירה את הילדה התקשרו אליה מהגן כדי שתשוב ותאסוף את בתה מפני שהיא בוכה ולא משתתפת בפעילויות.
האם מיהרה עם בתה לקופת החולים, משם נשלחה למיון, אך היות ולא דיווחה על אירוע תאונתי שבו הייתה מעורבת הבת, הסתפקו הרופאים בבדיקה פיזית של הגפיים ובבדיקה נוירולוגית שנחזו כתקינות.
למחרת, יום שבת, מצבה של הבת החמיר, וביום ראשון בבוקר שבה האם עם בתה לבית החולים, שם נערך לפעוטה צילום רנטגן ובו התגלה כי היא סובלת משבר בעצם הבריח ומתזוזה של העצם.
ההורים הזועמים החליטו לתבוע, באמצעות עוה"ד איתן פרגו, מנהל מחלקת הנזיקין במשרד עו"ד פייל ושות', את בעלת הגן על הסבל הרב שנגרם לבתם כתוצאה מהפגיעה בגן ומהאיחור הרב באבחון מצבה, שנבע מאי הדיווח כביכול על האירוע התאונתי שארע לה בגן.
בתביעה הובאו הקלטות של שיחות בין ההורים לבין עובדות הגן, מנהלת הגן ובעלה, שם מכחישים מפעילי הגן מכל וכל שהבת נחבלה במהלך שהותה במקום. לטענת עוה"ד פרגו ופייל, מפעילי הגן אף הגדילו לעשות והאשימו את ההורים בכך שהחבלה נגרמה בעת שהייתה הפעוטה בחזקת הוריה.
בית המשפט התבקש להכריע בין הגרסאות הסותרות שהציגו הצדדים. בימים אלה התקבל פסק דינה של כבוד השופטת אורלי מור-אל מביהמ"ש השלום בתל אביב, בו היא מקבלת את גרסת בני הזוג על פני גרסת עובדות הגן, הן בשל התנהלות ההורים שהתיישבה היטב עם גרסתם, והן בשל סתירות רבות וחוסר אמינות אותם מצאה השופטת בגרסת מפעילי הגן.
בפסק הדין מציינת השופטת מור-אל כי התרשמה כי מדובר בזוג הורים אוהב, דואג, שמסוגל להבין שיכול להתרחש אירוע נפילה בגן, אך חש פגיעה וזעם על כך שהאירוע לא דווח בזמן אמת.
בנסיבות שפורטו, קבעה השופטת, עדות ההורים בנוגע למצבה של בתם הפעוטה טרם הגעתה לגן ובבוקר האירוע עדיפה על עדויות הנתבעות. "כפי שנמסר גם בתצהירי עדות הנתבעת, מצבה של התובעת יוחס לקשיי הסתגלות ותו לו, ומכאן אין יסוד לניסיון לרמז שהתובעת הגיעה לגן ביום חמישי כשהיא סובלת משבר בעצם הבריח". עוד קבעה השופטת: "די לקרוא את דברי ההורים באותן שיחות שהוקלטו עם הצוות, ובמיוחד דברי האם למנהלת ולגננת, על מנת להיווכח שמדובר באם המדברת מדם ליבה, שחוותה את מצבה של הילדה מאז חזרתה מהגן ביום חמישי ועד לאבחון ביום א'. לעומת זאת, תשובות הגננת מהוססות ותשובות המנהלת מהוססות עוד יותר".
לגבי השאלה האם אירוע החבלה הנטען אכן התרחש בגן, פסקה השופטת: "לאחר שבחנתי בזהירות רבה את עדויות העדים ומכלול החומר שהוצג, אני קובעת שעלה בידי התובעים להוכיח באמת המידה הנדרשת בהליך האזרחי, שבתאריך המדובר ביום חמישי אכן התרחש אירוע, במהלכו נפגעה התובעת בעצם הבריח בעת שהותה בגן. הכרעתי זו מבוססת על מכלול הראיות הנסיבתיות והאחרות שהובאו, והתנהלות הצדדים בזמן אמת ולאחריו".
"מן העדויות שנשמעו עלה, שביום חמישי בשעה שהאם באה לקחת את בתה מהגן, הפעוטה לא הייתה כתמול שלשום, היא בכתה, התקשתה לקום מהמזרון והאם הבחינה שהיא סובלת מכאבים בכתף. אישוש למצב זה ניתן למצוא בהתנהגות האם, שהתקשרה עוד באותו יום, עוד בטרם הסתיים הגן למטפלת לברר אם אירע אירוע כלשהו בגן", קבעה השופטת.
"מדובר בהתנהגות שמעידה על הלך הרוח של האם, על תחושתה והערכתה שאירע משהו בריאותי לתובעת, ועל המצב בו מצאה את התובעת עוד באותו היום. התנהלות זו יש לה משקל ראייתי משמעותי".
לקביעת השופטת, תשובת הצוות שלא אירע דבר השפיעה על התנהגות ההורים בימים הבאים, ומשכך הם לא לקחו את בתם לטיפול רפואי עוד באותו היום ואף הביאו את הילדה לגן ביום שישי, משום שהאמינו לתשובה שקיבלו מצוות הגן.
"האם דיווחה בשני המקרים במיון על שינוי במצב בריאותי שהחל מרגע חזרת בתה מהגן ביום חמישי, שינוי שקשור לכאבים באזור כתף ימין. אין מחלוקת שהאבחון התעכב, ואולם קשה לפקוד את הדבר לחובת ההורים", קבעה השופטת. "גם אם אניח שיכול להיות שהמצב החמיר בין המועד שבו נפגעה הקטינה ובין המועד שבו אובחן השבר, הרי שהאחריות לכך נמצאת בידי הנתבעת, שנמנעה מלעדכן את ההורים בדבר קיומה של חבלה בגן ומכאן שלא היה בידי ההורים למסור אנמנזה נכונה בביקורים בחדר המיון. לו היו באים ההורים עם תיאור של חבלה ברורה, סביר שהיה מבוצע צילום כבר אז והקטינה הייתה מאובחנת, ומקבלת טיפול רפואי מידי". עוד קבעה השופטת כי לאחר אבחון השבר, שעה שהתחוור להורים המצב לאשורו, הם פנו מידית לגן בדרישה ברורה לקבל הסברים, אך ההסברים לא ניתנו.
"דבריהם של ההורים בשיחות המוקלטות, ובמיוחד דבריה של האמא, מחזקים את ההשתלשלות הנטענת על ידי ההורים, ואת המסקנה כי אכן בזמן אמת, מן הרגע הראשון ובוודאי לאחר שהשבר אובחן, היה ברור להורים שקרה אירוע בגן, אירוע שלא דווח להם", פסקה השופטת.
"בשיחה עם מנהלת הגן הבטיחה זו לעשות תחקיר מעמיק, ואולם כלל לא הוכח שנעשה תחקיר כזה, פרט לכך שככל הנראה המנהלת שוחחה בעל פה עם הגננות והמטפלות, ובעקבות השיחה הגיעה למסקנה שלא אירע דבר בגן. התרשמותי הינה שהתנהלות הגן מיד לאחר האירוע ועדויות עדות ההגנה היו מגמתיים, ונעשו במטרה להדוף את טענות ההורים ולא מתוך רצון לבצע בירור מהותי ואמיתי".
לסיום קבעה השופטת, כי מדובר בתביעה אזרחית שההכרעה בה היא על פי מאזן הסתברויות, ודי בכך שגרסה אחת תהא באחוז אחד סבירה יותר מרעותה. "במקרה דנן, בשים לב למכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, גרסת ההורים, המתיישבת עם התנהגותם ועם המסמכים הרפואיים, כי אכן התובעת נפגעה בגן, סבירה יותר".
משנקבע שאכן נגרם נזק בגן, פסקה השופטת, כי משעה שהנזק נגרם בשטח שלנתבעת הייתה השליטה מלאה עליו, ונראה שהתאונה שגרמה לנזק מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה, הרי שהנטל להוכיח כי לא היה מעשה רשלני מוטל על כתפי הנתבעות ומשלא עמדו הנתבעות בנטל שהוטל עליהן להוכיח כי לא התרשלו, יש לקבוע כי התובעת הוכיחה את תביעתה.
לעניין הפיצוי, הורי התובעת לא טענו לנכות צמיתה ומיקדו טענותיהם בתביעה שהגישו באמצעות עו"ד פרגו ופייל לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, ועזרה והוצאות שנגרמו להם בעקבות הפגיעה. "בשים לב לסבל שהיה מנת חלקה של הקטינה מאז נפגעה ועד לאבחון, פרק זמן שהתמשך בשל העדר עדכון ההורים אודות חבלה שנגרמה, ותקופת ההחלמה לאחר מכן, העמדת סכום הפיצוי על 40,000 שקלים סבירה בעיניי", פסקה השופטת.
את העזרה שנדרשה עקב החבלה שנגרמה לילדה העריכה השופטת ב-7000 שקלים ואת ההוצאות הרפואיות והנסיעות בגינן, בסך 3000 שקלים.
לאור כל זאת, פסקה השופטת שעל הנתבעות לשלם להורי הקטינה, באמצעות הנתבעת חברת הביטוח הפניקס, פיצויים בסך 50,000 שקלים, וכן החזר הוצאות משפט בסך 23.4% מהסכום שנפסק (כלומר שכ"ט בסך 11 אלף שקל נוספים).
