שכול והכרה | מה קורה כאשר השכול פוגע, אך אין לאדם המתאבל מעמד נכון בשביל הכרה?
1 min read
חיילי צה"ל. צילום: דובר צה"ל
מאת: יערה שייר
במדינת ישראל ישנה בעיה של דורות, המתייחסת למשפחות שכולות, להכרתם ולזכויותיהם.
לצערנו מאז הקמת המדינה, הישראלים נלחמים על זכותם לחיות בארץ הזאת, ומשלמים עליה את המחירים הכואבים ביותר באופן שוטף, ובאופן עצים יותר, מדי כמה שנים כשפורצת מלחמה, בה נהרגים חיילים וחיילות רבים בזמן קצר.
כידוע, כאשר חייל נהרג, למשפחתו מגיעות זכויות של משפחה שכולה. בין הזכויות יש תמיכה כלכלית, נפשית ופיזית על ידי צה"ל.
בין בני המשפחה הזכאים לזכויות האלו, ישנם גם בני ובנות זוג של החייל. לפי החוק, אלמן או אלמנה נחשבים משפחה גרעינית וזכאים גם הם לזכויות. בנוסף לזוגות נשואים, החוק מכיר גם בבני זוג לא נשואים אם הם ידועים בציבור ומנהלים אורח חיים של "נשואים". כגון גרים ביחד, עם חשבון בנק משותף, חוזה שכירות משותף ועוד.
אלמנת צה"ל זכאית לזכויות והטבות רבות, הכוללות ליווי ותמיכה, בין השאר נפשית, מענקים מיוחדים, סיוע ברכישת דירה, ביטוח רפואי ועוד. החוק הזה נועד בכדי להכיר בזוגות אשר לא יכולים או לא מעוניינים להתחתן בגלל מגוון סיבות, הקשורות לחוקים אחרים במדינה (לדוגמא בני זוג מאותו המין, כהן וגרושה וכדו').
אך מה קורה כאשר החייל או החיילת שנהרגו היו צעירים, בשירותם הסדיר, והשאירו אחריהם בן או בת זוג בגילם? בשנת 2015 יצא מאמר באתר המשפט הישראלי, המדבר על מבצע צוק איתן ותוצאות המבצע, בו ממוצע גיל הנופלים היה נמוך (18-20), ובנוסף המאמר מדבר על הקושי בחוק של מי מוכרת כחברה שכולה בעיני צה"ל?
לצערנו, מאז ה-7 באוקטובר 2023 נהרגו ונרצחו מאות חיילים, וחלק גדול מהם בגילאים צעירים, אשר השאירו מאחוריהם חבר או חברה בגילם. לרוב בני הזוג לא הספיקו לעבור לגור יחד או להתנהג כזוג נשוי, מכיוון שרובם עדיין גרים בבית ההורים או בעצמם בשירות המדינה. חוק המשפחות השכולות אינו כולל אותם, וזה משאיר אותם מאחור, ללא תמיכה וללא הכרה.
הקמת עמותת "הותיר אחריו חברה"
העמותה הוקמה בשנת 1998 ומאז מצרפת לעמותה בני ובנות זוג של חללי צה"ל שלא מוכרים מהמדינה כבני משפחת השכול באופן פורמלי, ועוזרת להם עד כמה שניתן בליווי אישי ותמיכה נפשית. העמותה הזאת היא פרטית וממתקיימת מתרומות. עד שנת 2021 העבירה המדינה דרך משרד הביטחון 350,000 ש"ח מדי שנה לעמותה, כשבשנת 2022 הסכום עלה ומשרד הבטחון העביר לעמותה תמיכות בשווי כולל של 850 אלף שקלים, ובשנת 2023 המספר כבר קפץ ל-1.3 מיליון שקלים של הקצבות ותמיכות מהמדינה.
משנת 2023 הצטרפו לעמותה 350 חבר.ות שכולות, והודות לתמיכות של משרד הביטחון, יחד עם תרומות של הציבור בישראל (שבשנת 2023 קפצו, ככל הנראה בעקבות המלחמה, לסך של כמעט 1.4 מיליון ש"ח), העמותה תומכת ביותר מ-600 בנות ובני זוג ובני משפחה קרובים.
העמותה היא ללא רווח או עלות, כלומר גם העובדים שלהם הם בהתנדבות. העמותה מציעה גם פגישות תמיכה קבוצתיות עם עובד פסיכולוגי בהתנדבות, אך גם שליחה לפסיכולוג פרטי במימון. על פי חישוב מאוד שטחי – עלות ממוצעת של טיפול פסיכולוגי הינה 400 ש"ח, כפול 10 פגישות, כפול 60 אנשים מתוך ה-350 שהצטרפו מפרוץ המלחמה – מדובר בתוספת תקציב דרוש של כרבע מיליון שקלים. כל זה אינו כולל את הוצאות העמותה על מפגשים קבוצתיים, משאבים וימי עיון וכל שאר הפעולות ואירועים שהעמותה עושה למען האנשים.
ההיגיון מאחורי החוק של המשפחות השכולות ברור. אי אפשר לתת סיוע לכל זוג שהיה ביחד בלי תנאים כלשהם. ולכן המטרה של המאמר הזה אינו לשנות את חוק המשפחות השכולות. אך העמותה פועלת 24/7, וככל שממשיכה המלחמה, העבודה שלה תתרבה. למרות שמשרד הביטחון תרם לה סכום נכבד לפני המלחמה, צריך שיכירו בעמותה כחלק ממשרד הביטחון, מה שיאפשר לה טווח יותר רחב של פעולות ואפשרויות עזרה, ואף יוכלו להגיע לקהל רחב יותר של אנשים הזקוקים לכך.
